<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין רע"ט</h1>
<h2>דף ב.</h2>
והמצוה הרע"ט היא שהזהיר הדיין שלא לרחם על מי שהרג חבירו או חסרו אבר מאיבריו. כלומר בפרעון הקנסות. שלא יאמר זה עני וחתך יד זה או הפסיד עינו בלא כוונה ארחם עליו ואעשה לו צדקה בעונש לענשו הגדול. והוא אמרו יתעלה (שופטים י"ט כ"א בעד זומם) לא תחוס עינך [נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל. וכבר נכפלה האזהרה בזה ואמר (שם י"ט י"ג ברוצח) לא תחוס עינך] עליו וביערת דם הנקי מישראל.
